<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן שפ"ד</h1>
<h2>דף מב.</h2>
שאלת עוד נקבו הדקין שאמרו דוקא שנקבו נקב מפולש או אפילו רובו ובמחציתו. תשובה כל נקובין שאמרו אינן אסורין עד שינקבו נקב מפולש. ואף על פי שבלב קתני נקב לבית חללו ולא קתני הכי גבי נקובת הושט וריאה ומוח, לא משום דבהנך אפילו לא נקבו לבית חללן טרפה, אלא משום דבלב איצטריך לאשמעינן שלא תאמר דוקא לבית החלל הגדול אלא אפילו לחללו הקטן וכדדייק מיניה בגמרא [מ"ה ע"ב]. ותדע שהרי אמר רבה שני עורות יש לו לושט נקב זה בלא זה כשר. ואפילו נקבו מבפנים בקוץ כל שבדק ולא נקב לחוץ כשרה. ואל יקשה בעיניך מה שאמרו [מ"ג ע"א] ישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא כלומר שמא נקב לחוץ דאלמא כל בקוץ חוששין כיון שנקב קצת חוששין שמא נקב לחוץ, לא היא אלא חוששין וצריך בדיקה קאמר ובבדיקה מיהא כשרה. ותדע שאפילו במחט שנמצאת בריאה אמרו [מ"ח ע"ב] דכשרה בבדיקת נפיחה ואף על פי ששני עורותיה רפין ודקין מאד. וכן במוח בשהכתה חולדה על ראשה. ומה שאמרו משם רש"י ז"ל [שבת ל"ו ע"א] במחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה דדוקא בית הכוסות מפני שיש לו שני עורות אבל בהמסס אפילו מצד אחד טרפה דחוששין שמא הבריא כמו שאמרו בישב לה קוץ בושט, אי אפשר להעמיד דבר זה דהמסס נמי על כרחנו בבדיקה סגי ליה, דבושט נמי פירש רש"י ז"ל [מ"ג ע"ב] דמדינא ושט בבדיקה סגי ליה אלא משום דאין בדיקה מבחוץ ואם כן אף בעור המסס כן. והנכון מה שפירש רבינו תם ז"ל דבהמסס נמי מצד אחד כשרה ובבדיקה וכי נקט בית הכוסות לרבותא נקטיה דאף על גב דנקב עור אחד שלם אפילו הכי כשרה עד שתנקב משני צדדין. וההיא דבפרק במה מדליקין [ל"ו ע"א] דתלת מילי אשתנו שמיהו הובלילא בי כסי בי כסי הובלילא כבר עמד עליה רבינו תם ז"ל ופרשה כמין חומר.
